יהונתן דויטש היה חלק בלתי נפרד מתקותנו מיום הקמתה. עבודה עם דויטש זה כמו חלום. תמיד קופץ ראשון לכל משימה, מתעמק בפרטים הקטנים והכל בצניעות ועם החיוך המאפיינים אותו. הוא היה ציוני בכל רמ״ח איבריו. דויטש נרצח בפיגוע בבקעה באוגוסט האחרון, חודשיים לאחר שחרורו ממגלן וחודש לפני חתונתו לארוסתו אמונה. לדויטש היו חלומות גדולים באשר עתיד העם והמדינה. הוא היה ונשאר "תקותנו".
כמה מציטוטיו בעניין ״למה אני נלחם״
קשה להאמין שעבר שבוע מהרגע שקמתי בבוקר שבת לטלפון ומהודעות על טילים לדרום. לא הבנתי אז לקראת מה אני הולך; אני לא חושב שאפשר היה להבין. נוסע עם המפקץ במהירות מטורפת על כביש 6 ותוך כדי מתחילים לקבל עדכונים על אירוע לא נורמלי בעוטף. מחבלים ביישובים, על הצירים, בתוך הבתים. חייב להגיד שעדיין לא נפל האסימון אבל זה גורם ללחוץ יותר מהר על הגז. מגיעים ליחידה כמה שיותר מהר רצים בספרינט להביא את הציוד ויורדים עם מי שהספיק להגיע להציל את העוטף פשוטו כמשמעו… מגיעים לקיבוץ ובמהלך הסריקות נתקלים במחבלים. אחרי קרבות לא פשוטים הקיבוץ משוחרר ואנחנו יכולים לנשום לרווחה… היו שם באיזור ה20 מחבלים כשאנחנו הגענו. שכשסיימנו לא נשארו כאלה. מתחילים להוציא אנשים מהממד. אני לא חושב שיש תחושה טובה מיזה בעולם. להגיד למשפחה שישבה בממד עם ילדים ותינוקות במשך 10 שעות בפחד מוות מהפורעים "קוראים לי יהונתן אני חייל בצה"ל באתי להוציא אתכם" לא חושב שיש מעשה מוסרי וציוני מזה וזה משהו שאני בטוח לא אשכח. משם ממשיכים בהגנה על הקיבוץ אבל הראש כבר מזמן בשלב הבא, שלב התגובה. כל מה שאנחנו עושים זה אימונים אינטנסיביים לקראת כל מה שנדרש. לא קשה למצוא את הדרייב למה שהולך להגיע. הפעם זה לא בשביל הישג אסטרטגי עמום אלא בשביל לוודא שהארגון הנורא ששלח רוצחים להרוג ילדים במיטתם לא מתקיים יותר…
דבר לעצמי, בשום אופן זה לא מכתב פרידה רק מכתב להבהיר לעצמי את הערכים שמובילים אותי לקרב הזה. זכיתי להיות חייל של העם היהודי. אין זכות גדולה מזאת — חלום של 2000 שנה ואני הקטן זוכה להגשים. זכיתי במשפחה אוהבת ערכית ומוסרית שדוחפת מאחורה ונותנת את הכוחות להמשיך הלאה, שברור לי שבכל מצב תמשיך את האידאל ההיסטורי של בניין עם ישראל בארצו. זכיתי בשותפה מדהימה לדרך. אחת שיודעת תמיד להגיד את המילה הנכונה, יודעת לחבק כשקשה ולהיות שם בשבילי תמיד. אחת שמראה לי איך לא צריך הרבה דיבור והרבה פרסום ופשוט לעשות תמיד את המעשה הנכון. אם כולם היו כמוה היה לנו עולם שלם. מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא לקרב כחייל עברי גאה, שזוכה להגשים ערכים של עם בן 3500 שנה. מקווה שאני ראוי למשימה ובטוח שאני אעשה אותה על הצד הכי טוב שאני יכול.
אנחנו ממוקדי משימה כמו שלא היינו בחיים. הם הולכים לשמוע מאיתנו! הם הולכים להצטער על היום שבו הם זחלו החוצה מהמחילות שלהם וניסו לשבור את העם היהודי. הם פשוט לא הבינו עם מי יש להם עסק. עם של 3500 שנה לא נשבר. אין לו את הפריבילגיה להשבר. אז לכם משפחה יקרה שלי אני רוצה להגיד תמשיכו להיות חזקים שם מאחורה, אנחנו הולכים לדאוג שאירוע כמו זה שקרה לא יקרה יותר אף פעם. כשאתם חזקים אנחנו חזקים. ימים מאתגרים לפנינו, זה הולך להיות מאתגר וארוך, ארוך מאוד. אבל אנחנו מוכנים לכל אתגר ונעמוד בכל משימה בצורה הטובה ביותר. אוהב אתכם ומחכה לחזור הביתה בקרוב, יהונתן.
ארץ לא קונים במלחמה. מלחמה זה החלק הקל. ארץ בכללי, בחיים, האירועים הגדולים — זה הקל. ומה שבסוף קונה ארץ, קונה מדינה, קונה עם, זה עוד בית ועוד משפחה, זה בסוף מה שקונה ארץ. מרגיש שיש לי זכות ענקית ביחד עם אמונה להצטרף באמת — שזה לא חלק מהמלחמה שאנחנו עושים עכשיו, אלא זאת המלחמה, זה מה שבסוף יגרום לנו לגור בארץ הזאת, ולעשות פה מדינה מצליחה ועם שיהיה אור לגויים. בהקשר הזה חשוב לי לציין שהשמחה שלנו לא שלמה, הצוות שלי כרגע עובר לרפיח, אני צריך להגיע עוד יומיים, העבודה לא קרובה לסיום.
מכתב לאחיו רועי לפני גיוסו
מהפעילות הענפה בתקוותנו
